יום רביעי, 19 בנובמבר 2014

איך מחנכים ילדים לאהוב למידה ולהיות לומדים אפקטיביים- התפיסה שלי


אני חושבת שאחת שאלות המפתח העומדות בפני נשות חינוך ומערכות חינוך הינה- איך מקנים אהבת למידה? לעיתים, שאלה זו אינה קיימת, או שהיא קיימת בתוך שאלות שונות.
אני מאמינה, כמחנכת, שתפקידי הראשון הוא לגרום לתלמידיי לאהוב ללמוד. אין זה אומר שהם יאהבו כל מקצוע נלמד, או כל נושא בו הם ייתקלו; זה אומר שתפקידי הוא לתת להם את מירב הכלים להבנת משמעות הלמידה, תרומתה ומשמעותה, על מנת שהם יוכלו ללמוד ולהתפתח.
האני מאמין שלי מושתת על מערכת יחסים שיוויונית, משקפת ומאפשרת בתוך הכיתה, שבנויה על מערכת יחסים אישית עם כל ילד, וארחיב ואומר גם עם הוריו. מניסיוני אמירת האמת לילדים, שיקוף המציאות, הצבת הבעיות, הקשיים והמחמאות מול הכיתה ככיתה, ומול התלמידים כיחידים הופכת את התלמידים בן רגע לשותפים ומובילים למידה, ולא כקולטי מידע.
במערכות החינוך כיום כולנו יודעות שרוב הזמן המורות מדברות. שיח הלמידה המשמעותית, הלמידה הדיפרנציאלית, הלמידה המרחבית, הקבוצתית, החוויה ועוד קיימים, אך אינם נוכחים מספיק ברובה המכריע של המערכת. ההצעות לרוב מעלות על נס מהפיכות כאלה ואחרות, אך קשה לבצע מהפיכה במערכת כה עצומה; מה גם, שבסופו של גבר למידה אפקטיבית חייבת להכיל את כל סוגי הלמידה, והפרונטלית, ממורה לעולם לא תוחלף על ידי למידה עצמאית בלבד, או הקנייה טכנולוגית, בעיקר לא בבית הספר היסודי.

אני מציגה לכן כאן חמישה עקרונות מכיתתי, אשר הופכים את הכיתה לכיתה עם אווירה וסביבת למידה אחרת. העקרונות נבחנים על ידי תדיר, וגם מבוקרים על ידי התלמידים, על מנת שאדע אם הם משמעותיים ונהירים להם.
ילדי הכיתה יודעים שמותר להם לבקר אותי, לשאול שאלות, לבקש בקשות, להביע דעה ולשנות חלק מהלמידה לפי רצונותיהם. המשוב התמידי, ואעיז ואומר הרפלקסיה שלהם ושלי מאפשרת שינויים וגמישות, שני אלמנטים המשפיעים על יצירתיות, חוסר מקובעות ועוד.
חמשת העקרונות הללו לא עומדים בפני עצמם, אך הם בסיס איתן, ולהלן פירוט קצרצר על כל אחד, לתפיסתי ויישומי:
1.      לומדים, מתאמנים, מצליחים- סיסמת הכיתה. אני מהלכת עם הילדים על קו, מחד אני מאמינה, מדברת איתם ואנו מוכיחים יחד שכל דבר נלמד, מתאמנים עליו ואז מצליחים. הצלחה לא חייבת להיות מושלמת, ולא חייבת להיות זהה בין כולם. יש כאלו שצריכים להתאמן המון בחשבון, וכלל לא בשפה, יש שמציירים מדהים ויש שצריכים להתאמץ, יש שממציאים סיפורים בקלות ויש שמתקשים, ולכן חבריהם עוזרים להם.
במקביל, על מנת לא לייצר אידיליה של הצלחה תמידית, אנו מקבלים/ות כשלונות קטנים, מבינים שישנם דברים שלא נצליח בהם, אך בדרך כלל אילו אינם דברים בתחום בית הספר היסודי.
המשמעות היום- יומית הינה שכל תלמיד/ה יודעים לומר היכן הם בכל מקצוע והיכן הכיתה. ההבנה הזו שלובה ברפלקציה וכנות עצמית, האפשריות במרחב מקבל ותומך, ומאפשר התקדמות ולא הכחשה.
המשמעות הגבוהה יותר של דרך זו היא שאיפה להישגיות, מתן תחושה ויישום שחלומות מתגשמים.

2.      מד אחריות- של התלמיד/ה, המורה, ההורים- ציירתי בתחילת השנה, ופעם בחודשיים שלושה, שלושה מדי אחריות, ושאלתי איפה הם ממקמים את האחריות שלי, שלהם, של ההורים?
לאורך השנה מדי האחריות השתנו, והילדים דורשים בתוקף שאחריותם תהיה הגבוהה ביותר.
כמובן, שבמרחב הבית ספרי האחריות שלי, כמורה, מעט גבוהה יותר בכיתות א'-ב' במרבית הזמן, אך המטרה היא שהתלמידים יהיו אחראים ללמידה.

3.      משוב הדדי- אני מאמינה שלא ניתן לקיים שום מערכת יחסים ללא הדדיות. דרישת קדם להדדיות היא פתיחות וכנות (גם אם מוגבלת לעיתים), אך הדדיות יוצרת תשתית שמאפשרת צמיחה.
תלמידי כיתתי נותנים לי משוב ביום קבלת התעודה- נקודה לשימור ולשיפור, תלמידי כיתתי יודעים שמותר לשאול כל דבר על כל החלטה שלי, אני משתפת בכיתה חוויות מחיי הפרטיים ועוד.
אני יודעת שאני דוגלת בחינוך עם גישה קהילתית (אקדיש פוסט מיוחד לנושא) וזהו מצב שדורש יכולת הצבת גבולות בתוך מרחב מאוד פתוח.

4.      גמישות, שלהם ושלי- אני אישה גמישה מחשבתית. יש לי את היכולת להסתכל על מצבים מזוויות שונות, לפתור בעיות מורכבות שתחומים שונים (עד לפני שנתיים עסקתי בסיוע בינלאומי, ניהול פרוייקטים ופיתוח הדרכה; לצד חינוך וחינוך מיוחד). אני יודעת, ממחקרים והתנסות שילדים גמישים מחשבתית יצירתיים יותר, נענים יותר לאתגרים, לא מתוסכלים מהר, מצליחים ללמוד טוב יותר ומפתחים דרכי חשיבה ייחודיים.
אני משתדלת להכניס המון גמישות, טכנית ומחשבתית, לדוגמא:
לעיתים אני מלמדת מהצד השני של הכיתה (לא ליד הלוח);
לא תמיד בודקים שיעורים, לעיתים הם בודקים לעצמם;
מותר לשבת על הרצפה במהלך השיעור;
ועוד.
בנוסף, אני עובדת בכיתה עם תרגילים של שיתוף בדרכי חשיבה ורפלקציות קטנות שמתאימות לילדים בגילאי א-ב.

5.      סביבה חברית תומכת- מאמץ רב מאוד מושקע באופן יומיומי על היות הכיתה יחידה חברית איכותית. אני יודעת שיש תתי קבוצות, רשתות חברתיות, ילדים מנהיגים, ילדים מונהגים, ילידם עם קשיים; אך סביבת הכיתה היא תא תומך. אם מישהו טועה עוזרים ולא צוחקים, אם מישהו לבד, משתפים ועוד.
הילדים יודעים שכמחנכת אני רוצה שהם ירגישו:
בטוחים, שמחים להגיע לכיתה, הצלחות לימודיות ובכלל; לכיתה תפקיד עצום בזה, במקביל למחנכת ולמורות המקצועיות.
*כמובן שאין הכיתה חפה ממורכבויות חברתיות שונות (:

ישנם עוד אלמנטים רבים שמהווים חלק חשוב מחיי הכיתה. אלמנטים אלו עשויים להיתפס כעומס המתווסף ללימודים הרגילים, הספקים, מנהלות, סטטוסים ועוד. מבחינתי אלמנטים אלו בכל כיתה, אך בעיקר בכיתות א-ב, יהוו את המסד ללמידה, לסקרנות, ללומד עצמאי.
אני חושבת שהמסד ל"מהפיכה" במערכת תלויה, בין השאר, בהבנה אחרת של תפקיד המחנכת ובעיצוב התלמידים באופן הדדי, לצד מיומנויות יסוד ומקצועות ליבה יש לתת כלים ודעת ללמידה ולחיים, אשר משולבים ברגש, חוויה, שיתוף ושיקוף.

יום חמישי, 13 בנובמבר 2014

למידה משמעותית, זה לא טאבלט? זה לא זמן מחשב? הצעה חתרנית ללמידה משמעותית


"התשובה נעוצה בהבנה מעמיקה יותר של מונח האוריינות הדיגיטלית. אין מדובר ביכולת בסיסית להפעיל ולהשתמש באמצעים טכנולוגיים. אוריינות דיגיטלית היא מונח המתכלל את הכישורים הקוגניטיביים, הרגשיים והחברתיים שכוללים שימוש בטקסטים, כלים וטכנולוגיות, חשיבה ביקורתית, יכולת לחבר מסרים ולקיים השתתפות פעילה דרך עבודת צוות ושיתופיות. בעידן דיגיטלי שבו האתגר של התלמידים הוא לתכלל מקורות מידע רבים, לחלץ את המוץ מהתבן הדיגיטלי האינסופי, להשוות וליצור תובנות משמעותיות - המשמעות של היעדר אוריינות דיגיטלית היא בשורה עגומה לבוגר מערכת החינוך בהיבטי תמונת העתיד שלו בתעסוקה, בכלכלה ובחברה." (http://www.themarker.com/opinion/1.2464175)

מספר אירועים התרחשו החודש סביב נושא הטאבלטים:

1.      מאבק ההורים בהוד השרון נגד ההחלטה ללמוד בשכבת ה' בארבעה בתי ספר-
על טאבלטים עלו שאלות רבות: מדוע יש צורך ללמוד רק דרך טאבלטים? מדוע להפעיל לחץ דרך הילדים לקנייה? מדוע ישנה הסללה של איזה מכשיר לקנות? מדוע ההחלטה נעשית רק ע"י הרשות והוועד המרכזי ועוד? איפה שיח הורים- מורים?
משום מה תשובות בסיס לא ניתנו, ומנטרה עיקרית ניתנה- כי זה יקדם למידה משמעותית.
אל חשש, משרד החינוך הפיל אחריות על הרשות ולהיפך, והורים שחשו תחת התקפה פחדו מתוצאות של הימנעות או מרד.
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4585990,00.html
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2479358

2.      מורים יפתחו תכנית/ מערכי שיעור ויתוגמלו, אה, הם צריכים להיות ממוחשבים- 
מדוע מערך שיעור איכותי צריך להיות ממוחשב? הרי ניתן להשתמש בהיבטים טכנולוגיים בתוך שיעור, בכלים טכנולוגיים שיקדמו את הנושא, להעלות את המערך שחלקו לא טכנולוגי לפלטפורמת שיתוף אינטרנטית ועוד.
ההיתפסות ל- ממוחשב = משמעותי, מפספס את עיקרי הדברים.
מצגת וסרטון, יפים ככל שיהיו לא יהפכו ילדים ללומדים משמעותיים, זה יכול לפתח סקרנות ראשונית, אך מה יישאר? מה יגרום להם לחקור בעצמם? מה יגרום להם לפתח ביקורת ועוד.
(ואני לא מעלה את השאלה על מי מפתח חומרים במשרד החינוך, איך זה קשור לאופק התפתחות מקצועי של מורות ועוד היבטים חשובים בהיות החינוך פרופסייה)
http://www.themarker.com/news/education/1.2409845
3.      קשב וטאבלטים/ מחשבים- הרבה פעמים קשה יותר לשמור על קשב. נכון, שכאשר משתמשים בכיתות חכמות בהן למורה יש יכולת שליטה (עולם שונה מעולם הטאבלטים) מוטת השליטה, ההתקדמות והניטור גבוהים ואפקטיביים לאין שעור.
4.      טאבלט- קל יותר ממחשב לתפעול, פחות רלוונטי ליישומים קריטיים כיום למצגות ובניית ידע, בהמשך כל האפליקציות ייתנו מענה, כולל לוורד (:

כתבו על זה מעט בכתבה זו-
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000824289

5.      ספרי לימוד- נחשו אילו ספרי לימוד נקנו ע"י רוב בתי הספר השנה.... צדקתן/ם, המתוקשבים, מפני שמשרד החינוך הנחה לעבוד באופן מתוקשב. האם הם איכותיים יותר מאחרים? לאו דווקא, אך הם מתוקשבים.
לא ארחיב על הנושא, אך יש פה בעיה.....
6.      למי עוזרים הטאבלטים, המחשבים והאפליקציות? לילדים עם קשיים. קשיי תקשורת, קשיי כתיבה, קשיים מוטיבציוניים ולימודיים.
אך פוסט זה לא עוסק בבתי ספר מיוחדים.  אני רוצה להאמין שמשרד החינוך ומנהלות בתי הספר והמתי"אות מכשירות מורות בהוראה דיפרנציאלית, בתוך הכיתות הרגילות, ונותנות ידע פדגוגי ותוכני של הוראה מותאמת גם דרך כלים טכנולוגיים פיסיים ותוכנתיים.

אני בטוחה שלמידה משמעותית מורכבת מאלמנטים רבים אותם הטאבלטים, מחשבים, אפליקציות, סירטונים, שיתופים טכנולוגיים ואחרים יכולים להעשיר ולגבות, והם:

1.      יכולת חשיבה ביקורתית.
2.      עבודה בקבוצה (אבל באמת, לא סתם לשבת בקבוצה), יש לזה מתודה ברורה של תהליכי למידה, יפורטו בפוסט קרוב).
3.      חקר ברשת, בספרים, של אנשים.
4.      הוצאת מוץ מתבן.
5.      למידת שימוש נכון בכלים טכנולוגיים.
6.      סינתיזה.
7.      רגש וקישורו.
8.      סקרנות.
9.      מוטיבציה.


כשיש אותם, הכל משמעותי יותר, וניתן לבקר את מה שפחות, אך גם להבין מדוע הוא קיים!!
צעד קריטי לאיכות ההוראה היא הכנסת נושאים אלה, איך עוסקים בהם ומיישמים אותם למסלולי הכשרת פרחי ההוראה ולהשתלמויות חובה.

יום חמישי, 6 בנובמבר 2014

מדברים על, מדברים על.... ולא עושים את.... השבוע בחינוך

קרו המון דברים השבוע בחינוך ובשוליו של החינוך, להלן התייחסות למס. מהם, עם דגש על מה לא קורה:

1. באמת? צריך לשלוח מסרונים להורים עם שנה טובה, חג שמח וכד', בכל פעם בעלות של כ-40,000 ש"ח?
תשקיעו במורות רוחב, מורות פרטניות, שיפור תכניות לימוד, תתחילו כבר עכשיו עם השקעה דיפרנציאלית בישובים שנמצאים בתחתית רשימת ההישגים, תוציאו מורות להכשרות עומק (לא הקורסים של גמולי ההשתלמות) נושאי למידה דיפרנציאלית, שילוב, חינוך הומני ועוד.

2. יוסי שריד אמר בכנס היום שרוב המורות רצו להיות משהו אחר, עורכות דין, כלכלניות, אבל....
וואלה, מגניב, זו אמירה מעצימה, איכפתית, הומנית. בכלל לא חשוב שמה שרצה לומר, כנראה, זה שהכל תלוי בהכשרת ובאיכות המורים, משנה שגם הוא עוזר להנמכת הפרופסיה במצויה במצב לא מזהיר גם ככה......

3. חינוך לשוויון וערכים- מוטו של משרד החינוך, אז למה אין לימוד משמעותי לאור יום רבין? מדוע אין רעש חיובי באתר המשרד לציון חודש זכויות הילד העולמי? האם בכדי להימנע מלעסוק במיעוטים שפה, בפליטים והמהגרים?

4. במסגרת חשיפת בזבוזי משרדי הממשלה- אנו חוזות בהפרטת המערכת בכל כך הרבה מקומות, המערכת מתחילה להיראות כשלד ולא כמערכת........


5. מורות מתחילות להתעורר-
שני אתרים קמו השבוע, אתר למיצוי זכויות למורות, שעצם הקמתו מראה כי קיים חוסר אמון או צורך עמוק בשכזה- http://www.anat.org.il/

תנועה חדשה לשינוי במערכת החינוך - תצטרפו, תשפיעו, זה העתיד של כולם- מורות מפסיקות לחנך בחינם

 https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%A0%D7%9A-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%9D/385650751587302

אולי זה בעקבות אימפוטנטיות הסתדרות המורות, אולי בגלל קיזוזי השכר באופנים שאינם על- פי חוק, אולי כי נמאס למורות להיות פרופסייה בדיכוי, שינוי מתחיל להיראות באופק, השאלה אם הוא יהפוך למציאות ולא ייעלם כערפל בוקר.

* מה היה צריך לקרות, במקום שידברו על המערכת פקידים ו"מומחים", הייתי שמחה לראות:
- מורות ששובתות עקב הקפאות וקיזוזי שכר של כ-500 מורות.
- זעקה של המפקחות על היקפי ההפרטה.
- שהעמוד ממים של מורות/ מורות לא עובדות בחינם היו מגיעים ליותר מעשרת אלפים מורות....

עוד נושאים רבים, ביניהם החינוך המקצועי, קיזוזי שכר ועוד, בפוסט מקיף בעבודה שחורה של דליה וענת:
http://www.blacklabor.org/?p=55568

הפוסט הבא שלי- איך שיעורי מחנך ביסודי שעוסקים בנושאים כבדים - אלימות, זכויות הילד, אנשים זרים והממשקים בינים- מהווים תשתית לחשיבה יצירתית וגמישה, וחינוך למטה קוגניציה, כבר מכיתה א'.






יום שבת, 1 בנובמבר 2014

איך היה בגן? כיף...........

מכירות, מכירים את זה שאנחנו להוטות לדעת מה ואיך היה בגן, וכל מה שאומרים לנו זה "היה כיף"?
מעולה, כיף זה שגעון, מדהים ממש. זה בטוח עדיף על פני- לא יודע, לא משהו ולא רוצה גן..... אבל איזו תקשורת אנחנו יוצרים כך עם ילדינו?
מחד, אנחנו אומרים להם ספרו לנו הכל, מנסים לשתף אותם במה שעובר עלינו בעבודה/ בחיים ומקווים שערוץ התקשורת יהיה הדדי, מאידך, אנחנו די תקועים מול חומת ה"היה כיף".

ניסיתי בשבועות האחרונים מספר טקטיקות בכיתה כמחנכת מול ההורים וכאמא לילד בגן, ואני מציעה מספר המלצות קלות לביצוע;  היתרונות בהעברת מידע ובשיחות עם הילדים אינה מסתיימת בידיעה בלבד אלא יכולה להוות בסיס לשיחות מעמיקות יותר, מקום לביקורת, מרחב רגשי, העשרת שפה- דרך שימוש באלמנטים מהגן/ כיתה גם בבית, ביסוס ידע ופיתוח הקשירם חברתיים תיאורטיים או מעשיים, כגון שיחה על סיטואציות חיוביות או שליליות שקרו ולמידה מהן או הזמנת חברים חדשים וכד'.

במקביל אני מאמינה שלילדינו, בכל גיל, יש זכות לחיים חברתיים ולימודיים שאינם מעניינינו בהיבט החוויה שלהם. הם/ן זכאים לעולם אישי משל עצמם, כמובן בגבולות אי- סודיות מולנו בהיבטים חשובים (בטחון אישי, היעלבויות, שאילת שאלות פתוחה ועוד).

1. דעו מה קורה בגן/ כיתה וכך תוכלו לשאול שאלות מכוונות:
באילו ימים ומי מעביר/ה חוגים או שיעורים-
איך היה בחוג חיות? איזו חיה הביאו היום? כמה התקדמתם בחשבון? היה משהו מעניין בשיעור חברה?

2. בקשו מהגננת/ מורה (קיים ברוב המסגרות) שתעדכן מה עשו מיוחד, איזה שיר חדש למדו, או ספר מעניין קראו.
תוכלו לשיר עם הילדים או לשוחח על הספר, אולי אף לקנות אותו ולהמשיך את השיח בבית, או לתת לילד להתקדם בנושא שמעניין אותו.

3. תמונות- אומנם אנו חיות/ חיים בעולם בו אם משהו לא צולם הוא לא קיים, ויש אף אפליקציות מיוחדות לגנים (כן, כן), אבל מס. תמונות מצומצם בשבוע יכול לשפוך אור על התרחשויות בכיתה, גם חברתיות- תמונה של עבודה קבוצתית, משחק דמיון, פעילות בהפסקה ועוד.
שיתוף של חוויה מהנה יכולה להיות גם פתח לתחביב משותף עם ההורים גם אחר הצהריים.

4. יצרו ערוץ הדדי- אם הילדים יהיו חלק מהשיחות ולא יחושו תחת חקירה יש סיכוי שהם ישתפו יותר.

והעיקר, שימשיך להיות כיף (: